(פרטים על הכותרת בסוף הפוסט)

צמיחת יזמות עסקית בעמותות, פרשנות סוציולוגית מול כלכלית

לפני יומיים נערך בהרצליה יום עיון מרתק בנושא 'יזמות חברתית והמציאות הישראלית'. את יום העיון ארגנה קרן 'פראט' שהיא קרן משפחתית אוסטרלית התורמת למגוון עמותות בישראל. במסגרת פעילותה הקימה הקרן לפני 5 שנים את 'תוכנית פראדלר' שמטרתה להעצים עמותות בתחום פיתוח המשאבים. עיקר התמיכה שמציעה 'תוכנית פראדלר' היא בהכשרה בת חצי שנה למנהלי עמותות, במהלכה נחשפים המשתתפים לכלים ומיומנויות מתחום הניהול העסקי ולידע מעשי שנצבר בארגונים חברתיים אחרים. עד היום השתתפו בתוכנית מספר מכובד של כ-70 עמותות. את הכנס הנוכחי הקדישה הקרן לדיון בדרכים לעידוד יזמות חברתית בישראל.

יותר עסקים בעשייה החברתית

מודל אחד של יזמות חברתית, הוא זה של עמותה המקימה עסק מסחרי לצד הפעילות החברתית שלה. מטרת העסק היא להרחיב את מקורות ההכנסה של העמותה. הדוגמה המפורסמת ביותר לכך היא מוזיאונים שבתוכם פועלת גם 'חנות המוזיאון'. בדוגמה זו המוזיאון הוא ארגון ללא כוונת רווח שמסתמך בעיקר על תרומות מאנשים פרטיים וכספים מהמדינה, אבל כדי להרחיב את מספר מקורות ההכנסה שלו, הוא מקים גם חנות שהיא עסק מסחרי, בתקווה שהעסק ירוויח ויעזור להחזיק את פעילותו החברתית של המוזיאון, שהיא להפיץ אמנות ותרבות כערך, כמשהו שאינו בהכרח ניתן לכימות או למכירה. גם אם דוגמאות לעמותות שהקימו יוזמה עסקית-מסחרית קיימות כבר שנים רבות. לדעתי מתרחש כאן תהליך רחב יותר, בשנים האחרונות מתרחבות הדרכים בהן פועלים ארגונים חברתיים. לא רק עסק ליד הפעילות החברתית, אלא גם חשיבה כיצד להקים ארגון שהעשייה החברתית שלו כבר תכיל בתוכה עשייה מסחרית (דוגמאות לכך הצגתי בפוסט הקודם על יוזמות ירוקות). בנוסף צומחים מודלים אחרים של שיתוף בין תרומות פרטיות, מדינה, תאגידים ובין עשייה ערכית-מוסרית. כנס 'פראט' (לפחות חלקו השני של היום, בו נכחתי) התמקד בעיקר בחשיבה על המודל של הקמת מיזמים עסקיים לצד העמותה, וכיצד המדינה יכולה לסייע לארגונים בכך. דוגמה לשינוי שהמדינה יכולה לעשות הציע עו"ד ירון קידר, שקרא לבטל את המיסוי על רווחים של העסקים שמקימות עמותות, מיסוי שלמעשה פועל כדי 'לקנוס' את העמותה על כך שחרגה מגבולות העשייה החברתית שלה.

לא בגלל המשבר הכלכלי

שאלה סוציולוגית מעניינת היא מדוע מתרחש השינוי החברתי הזה, מדוע יותר ויותר ארגונים בחברה מקדמים עשייה עסקית (או לפחות מדברים על כך) לצד העשייה החברתית? התשובה שרוב השחקנים בשדה החברתי יציעו היא כי המשבר הכלכלי העולמי הוא הגורם. בעקבותיו נעצרו תרומות רבות, ומספר קרנות נסגרו, בלית ברירה נאלצות העמותות לפנות לגייס כספים בדרכים עצמאיות יותר (אייל גבאי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ומי שצפוי לעמוד בראש הועדה שהוזכרה בפוסט קודם כאן,  הציע הסבר דומה בכנס). זו אינה תשובה שמספקת אותי כסוציולוג, גם אם יש למשבר הכלכלי תרומה מסוימת, זו לדעתי רק דחיפה קלה בכיוון מגמה חזקה שכבר הותוותה לפני שפרץ המשבר הכלכלי. מוחמד יונוס לדוגמה, שהוא אולי היזם החברתי המפורסם בעולם, זכה להכרה עולמית דרך פרס נובל לשלום כבר שנתיים לפני פרוץ המשבר הכלכלי, בשנת 2006.

אז מדוע מתעורר שיח על יזמות חברתית?

על השאלה 'למה דווקא עכשיו, המושג יזמות חברתית עולה לדיון ציבורי?' יש כמה דרכים לענות באופן סוציולוגי, כאן אני מבקש להציע הסבר מזווית ראיה שבוחנת את תהליכי המיסוד: אם נבחן את מארגני הכנס: 'תוכנית פארדלר' כקצה חוט לפתרון, נראה כי זו לא התוכנית היחידה שפועלת בישראל במטרה לעזור לפעילים חברתיים להתמקצע בניהול העמותה שלהם. זו גם אינה תוכנית יחידה ששמה לעצמה דגש על הקניית מיומנויות פיננסיות-כלכליות בניהול עמותה. בעשור האחרון צמחו תוכניות שמבקשות לעשות את ההתאמה הזו בדיוק: לקחת מיומנויות מהעולם העסקי ולהתאים אותן למיומנויות נחוצות עבור ארגונים חברתיים. כך כמעט כל בית-ספר למנהל עסקים שמכבד את עצמו מפעיל תוכנית לניהול ארגונים חברתיים, כחלק ממגמה זו ניתן לראות גם את הקמת מכון 'אבני ראשה' שהקמתו קודמה על-ידי קרנות פילנתרופיות וכעת גם משרד החינוך שותף מלא בו. וכאן נכנסת הזווית המוסדית-סוציולוגית: אני מפרש כי נכון להיום הרעיון של הכשרה עסקית למנהלי עמותות עבר תהליך מיסוד, מהמצב שבו לפני מספר שנים הכשרה כזו נתפסה כרעיון חדשני ואפילו חתרני, אל מצב שבו קיימות מסגרות ארגוניות, קיימות תוכניות לימוד רשמיות, ניתנות תעודות הסמכה – כלומר אל מצב שבו יש מוסדות העוסקים בכך. זוהי רק תחילתה של מציאות חברתית חדשה: השדה של ניהול עמותות עבר שינוי ומיסוד מחדש, אבל המיסוד החדש לא יוצר תמונת מצב קפואה, אני סקרן לראות לאילו כיוונים יתפתח הדיון על עסקים בעמותות, ועשייה עסקית של מלכ"רים.

כיוון התופעה

הכנס שנערך מספק לחוקרים כמוני (ממדעי החברה) רמז, קריאת כיוון לשינויים שעתידים להגיע כשלב שני בעקבות מיסוד ההכשרה הניהולית לפעילים חברתיים. התחושה שלי היא שמבחינה חברתית מתחולל שינוי בסוג התמיכה שתוכנית מהסוג של 'פארדלר' מציעות. אני מפרש את הכנס כרמז לכך שהחברה היום עוברת לחשוב על עשייה חברתית באופן שונה: עשייה חברתית היא לא בהכרח משהו נטול מימד מסחרי-עסקי, היא יכולה להיות 'גם-וגם'. חוקרים רבים אוהבים לצטט את מילטון פרדימן (שלמיטב זכרוני ציטט דובר אחר) שאמר כי: "האחריות החברתית של תאגיד מסחרי היא לעשות כמה שיותר כסף למשקיעים שלו". זו אמירה ביקורתית על הערבוב בין שתי הזירות: עשייה מסחרית ועשייה חברתית, ולמשך תקופה היה נדמה שהוויכוח הוכרע – ועסקים היום מפרשים עצמם כחייבים לעשות גם וגם. עכשיו כשעמותות רוצות לעשות את הצעד של גם וגם, ולהיכנס לעשייה עסקית, עולות שאלות, כגון זו שהציג מהקהל ד"ר גל אלון, אודות הגבול בין העסקי לחברתי. ולסיום, יש גם 'סקופ' עם רווח מעשי לצידו, מהפוסט התיאורטי הזה:

פיטר אדלר, מנהל קרן 'פראט' בישראל: "מתחייבים שעד מרץ 2,010 נצא בפיילוט להקמת יוזמות עסקיות עם 6 עמותות"

הזדמנות לקבלת תרומה, סליחה, הזדמנות לקבלת 'מימון ראשוני'. אם אתם מנהלים עמותה אסור לכם לפספס את ההזדמנות הבאה: מנכ"ל קרן פרט בדברי הסיכום של הכנס הצהיר שעד חודש מרץ 2010 הקרן תעזור לשש עמותות להקים מיזם עסקי לצד הפעילות החברתית שלהן, וכן – הם מוכנים לשים על זה כסף. קול קורא טרם פורסם, תזכרו איפה קראתם על ההזדמנות הזאת לראשונה.

לסיקור נוסף של הכנס: 1.דה-מרקר. א.בילסקי על לבייב, ב.מנכ"ל משרד רוה"מ על המשבר הכלכלי והמגזר השלישי. ג.שר הרווחה, הרצוג, על הצורך בהסדרת יחסי פילנתרופיה-מדינה. 2. חדשות מח' ראשונה: הודעת יח"צ על הכנס.

לתמונות נוספות מהכנס, באתר פליקר.